טיפול בתאי גזע – טיפולים שעשינו בחו"ל לאלי

טיפול בתאי גזע – המסע והשיפורים

אלי לא הייתה ורבלית. היא הייתה מבינה הכול, אך לא תקשרה באמצעות שפה. בנוסף, אלי אובחנה ברמה הגבוהה ביותר של אוטיזם – רמה 3, עם בעיות התנהגות קשות. בעיות ההתנהגות באו לידי ביטוי בהתקפי זעם וטנטרומים קשים וארוכים, שלעיתים נמשכו שעה ויותר, ובהכאה עצמית. הפגיעה העצמית הייתה החלק הכי קשה למשפחה שלנו. לראות את הילדה שלך מכה את עצמה ללא שליטה או יכולת להירגע זה שובר את הלב. לכן חיפשנו טיפולים נוספים שיעזרו לאלי שלנו להתקדם, להירגע ולהתפתח.

לאחר שעות וימים באינטרנט ובכל קבוצות הפייסבוק האפשריות, התחלתי לחקור את נושא תאי הגזע. זהו טיפול ניסיוני שמבוצע בקליניקות פרטיות, שבו מזריקים באמצעות עירוי תאי גזע מדם טבורי ו/או שליה של תורמות, במטרה לסייע לאנשים עם פגיעות קוגניטיביות. ראיתי שהרבה הורים בכל העולם דיווחו על שיפורים בוויסות, בדיבור, בהתנהגות, במגע, בקשר עין ובתקשורת, ולכן החלטתי לנסות.

מה שהיה משותף לכל ההורים ולמחקרים שקראתי הוא שככל שמתחילים את הטיפולים בגיל צעיר יותר, כך הטיפול עשוי להיות אפקטיבי יותר. אלי באותה תקופה הייתה בת 4, אך מאחר שחזרנו לארץ והיא לא הצליחה להסתגל לסוג האוכל, היא הייתה מאוד רזה ובתת־משקל. לכן חיכינו שתגיע ל־15 קילו כדי להתחיל את הטיפולים.

את הטיפול הראשון עשינו כאשר אלי הייתה בת ארבע וחצי, בבלגרד שבסרביה, בקליניקה של Swiss Medica.

לינק לאתר :

https://www.startstemcells.com/serbia-belgrade.html

לפני שקבענו את הטיפול לאלי, אני ואלון טסנו לבד ללילה אחד לבלגרד. רצינו לראות בעיניים שלנו את המקום, להכיר את הצוות הרפואי ולהבין איך הכול עובד. בנוסף, רצינו לצלם תמונות של הקליניקה, החדרים והצוות, כדי להכין לאלי ספרון הכנה שיעזור לה להבין לאן היא נוסעת ומה צפוי לה.

מאוד התרשמנו מהמקום. המחיר כלל את הטיפול עצמו, לינה, שלוש ארוחות ביום והסעות. הצוות היה מקצועי, מסודר ואדיב, והתחושה הייתה שמדובר בקליניקה רצינית מאוד.

הקורס כלל יומיים של עירוי, כאשר כל עירוי נמשך עד שעה. עבור רוב האנשים אולי מדובר בפרוצדורה פשוטה יחסית, אבל עבורנו זה היה מורכב מאוד. אלי התנגדה לכל צורה של טיפול רפואי, ולכן היה צורך לטשטש אותה לפני כל עירוי. בשביל הטשטוש היה צורך בצום, וזה היה החלק הכי קשה.

הטיפול המוקדם ביותר התחיל בשעה 08:30 בבוקר, ואלי הייתה מתעוררת כבר ב־05:00 או 06:00 ולא מצליחה להבין למה לא נותנים לה לשתות או לאכול. כדי להעביר את הזמן היינו יוצאים איתה לטיולים ארוכים בעגלה ומסתובבים מסביב לקליניקה במשך שעות עד שהגיע הזמן להיכנס. גם אחרי הטיפולים , היינו יצאים לטייל בעיר : גן חיות של בלגרד , פארק שעשועים , קניון , העיר העתיקה . ואפילו הדודה שלה (אחותי) הייתה מגיעה עם משפחתה לבקר אותנו בטיפולים .

רוב ההורים דיווחו כי קיימת רגרסיה של עד שלושה חודשים לאחר הטיפול, ורק לאחר מכן מתחילה ההתקדמות. גם אצלנו הייתה תקופה כזו. אבל כמה חודשים לאחר הטיפול הראשון התחלנו לראות שינויים. קשר העין של אלי השתפר, משך התקפי הזעם התקצר, היא התחילה לומר יותר מילים והתחושה הייתה שמשהו מתחיל לזוז.

כעבור שנה חזרנו לבלגרד לטיפול השני. הפעם העלינו את כמות תאי הגזע באופן משמעותי ונשארנו לשלושה ימי עירוי כדי לתת לה בוסט נוסף. גם לאחר הטיפול השני הייתה לנו תקופה של רגרסיה. היו יותר התקפי זעם, יותר היפראקטיביות ויותר חוסר שקט. אבל עבדנו בצורה משותפת מול המסגרת של אלי ולכן הצלחנו לאזן אותה די מהר.

לאחר מכן התחילו להגיע עוד ועוד התקדמויות. יותר מילים, יותר תקשורת, יותר שיתוף פעולה ותשובות קצרות של "כן" ו"לא" – בעיקר אם זה היה "לא" 😊. היא התחילה לאכול מגוון רחב יותר של מאכלים, לנסות דברים חדשים, להיכנס למקומות הומי אדם ולהתנהל עם הרבה פחות חרדה ולחץ.

לאחר מכן טסנו לטיפול השלישי בבלגרד. גם הפעם עם מנת תאי גזע גדולה יותר ושלושה ימי עירוי. הפעם אלי כבר הכירה את המקום. היא ידעה לאן היא מגיעה, הבינה מה מצפה לה ואפילו הבינה למה מחזיקים אותה בצום. כל טיסה כזאת הייתה קלה יותר מקודמתה, עם יותר שיתוף פעולה ופחות התנגדות.

את הטיפול הרביעי עשינו בעקבות אמא מסלובקיה שהתכתבה איתי בפייסבוק. היא סיפרה לי על קליניקה חדשה בברטיסלבה ועל ההתקדמות שבנה חווה לאחר הטיפול שם. היא הייתה מאוד מרוצה, והחלטנו לבדוק את האפשרות.

לינק לאתר :

https://www.cellcenterslovakia.com/en/home/

זו קליניקה חדשה שנמצאת במרכז ברטיסלבה, עם צוות מקצועי ורופא בכיר ומנוסה בתחום תאי הגזע. בשונה מהטיפולים הקודמים, כאן הטיפול התבצע ביום אחד בלבד. הם לא סיפקו לינה, ולכן היה אפשר לבחור כל מלון שרוצים. מבחינתנו זה היה יתרון גדול. טסים, עושים את הטיפול, מסיימים וחוזרים הביתה.

בגלל שאחרי המלחמה לא היו טיסות ישירות לברטיסלבה, ואלי לא הסתדרה טוב עם טיסות קונקשן, טסנו לווינה, ישנו שם לילה אחד, ומשם נהג אסף אותנו לקליניקה והחזיר אותנו. אלי מאוד אהבה שזה היה קצר ופשוט יותר, ואת הטיסה הרביעית אפילו העברנו בכיף יחסית.

להפתעתנו, אחרי הטיפול הרביעי לא הרגשנו רגרסיה בכלל. להפך. אלי שיתפה פעולה יותר בכיתה שלה, שהייתה כבר כיתה א'. היא הראתה יכולת למידה טובה יותר, שיתוף פעולה טוב יותר ויכולת טובה יותר לאזן את עצמה גם ברגעים קשים. היא הפכה להיות הרבה יותר חברותית ואף רכשה לעצמה חברה בכיתה.

גם בבית ראינו שינוי גדול. אלי כל הזמן חיפשה להיות מוקפת בילדים – חברים של אחיה, אחיינים ואחייניות, ילדים מהמשפחה ומהסביבה. היא הייתה ממש מרכז העניינים, מלאה בסקרנות, חברותיות, שמחת חיים ומעורבות.

החצי שנה האחרונה של אלי הייתה התקופה הכי יפה בחיינו. הרגשנו שאנחנו אוטוטו שם. עוד קצת. עוד התקדמות קטנה. עוד כמה מילים. עוד קצת ביטחון. והנה היא תדבר. והנה החיים יהיו קצת יותר קלים עבורה. והנה נהיה משפחה נורמטיבית.

אני ממליצה על הטיפולים האלה לכל הורה שפנה אלי והיה מופתי מהשינוי לטובה והשיפור שחל אצל אלי .

לאלי כבר היה קבוע טיפול חמישי ל־01.10.2025. כבר הזמנו את המלון שהיא כל כך אהבה בווינה ותכננו אפילו לקחת איתנו גם את אליאור. רצינו להישאר שם עוד לילה, לטייל, ללכת לאקווריום ולבקר בגן החיות המפורסם של וינה. תכננו ליצור עוד זיכרון משפחתי אחד, עוד חוויה, עוד רגע של אושר.

אבל לא הספקנו.

אלי נהרגה ב־11.09.2025.

הטיפול החמישי נשאר ביומן. המלון נשאר מוזמן. התוכניות נשארו במחשב. והחלומות נשארו באוויר.

לא הספקנו... 💔